<h1>סמ"ג עשין דרבנן סימן ב'</h1>
<h2>דף ל:</h2>
בפרק אלו מציאות דרשינן והודעת להם זה בית חייהם פירוש (רש"י) זו אומנות, את הדרך זו גמילות חסדים, ילכו זה ביקור חולים אף בבן גילו, בה זו קבורה, ואת המעשה זה הדין, אשר יעשון זה לפנים משורת הדין, ולא חרבה ירושלים אלא מפני שהעמידו דבריהם על דין תורה.
<h2>דף לג.</h2>
כל מי שעמד על המת בשעת יציאת נשמתו חייב לקרוע אף ע"פ שאינו קרובו, וכן אדם כשר שמת הכל חייבין לקרוע עליו אף ע"פ שאינו חכם, וקורע טפח כשאר כל האבלים, אבל חכם שמת הכל קורעין עליו עד שמגלין לבם וחולצין מימין ובית מדרשו של אותו חכם בטל כל שבעה, וכבר נהגו תלמידי חכמים בכל מקום לקרוע זה על זה טפח אף ע"פ שהן שוים ואין אחד מהם מלמד [את] חבירו (רמב"ם אבל פ"ט הי"א ע"ש וכס"מ). והא דאמרינן בפרק אלו מציאות (ב"מ ל"ג א' ותד"ה ומקרעין) תלמידי חכמים שבבבל מקרעין זה על זה זהו קרע שאינו מתאחה כדרך תלמיד על הרב. וכל הקורעים על החכם שמת כיון שהחזירו פניהם מאחרי המטה שוללין (רמב"ם שם הי"ב).
